דבר החניכים באירוע סוף שנה

אני לא יודע איך אפשר לסכם במילים שנתיים בחברת הנוער, אולי אי אפשר,

אבל אני אנסה. אני פז מקבוצת במשותף בשכבה י"ב, וזה האירוע סוף האחרון שלי כחניך, אירוע שמסכם שנתיים שהרגישו כמו עשר, ושעדיין נגמרו לי מהר מדי. שהיו השנתיים הטובות, הקשות, המלאות, המתסכלות והמשמעותיות ביותר בחיי…

הגעתי לפה מראש העין, ועכשיו אני יכול בבטחון להגיד שהחיים בחברת הנוער הם לא החיים בבית. זה לשכוח מכל מה שהתרגלתי אליו. זה לשכוח מכל הפינוקים. החיים בחברת הנוער זה לבחור בדילמות. לבחור בקושי. לבחור להתמודד. אבל זה גם הבחירה בביחד. הבחירה לחיות חיים שמבוססים על ערכים כמו כבוד, שיתוף פעולה, הבנה, סובלנות, אחריות. הבחירה להתחשב באחר, לא לוותר על החברים שלי. לדרוש מהם. לבחור כל מוצאי שבת לחזור לחברת הנוער.

למשפחה השנייה שלי. שנתיים בחברת הנוער. בזמן האחרון מהדהדת לי בראש הסיסמא של חוות ההכשרה - שנת השירות בנוער העובד והלומד שאליה אצא בעוד חודש: "החלום והאתגר". אני שנתיים פה. אני מגשים חלום. אני מחנך ומתחנך. אני לומד ואני משתנה. אני בחרתי בשינוי. בחרתי בחלום.

אבל אני גם בחרתי באתגר, באופן שלא ברור לי אם הוא מודע או לא. אני בחרתי לאתגר את עצמי. אני רוצה להרגיש בקשיים, ולמצוא בעצמי את הכוחות להתמודד איתם. החיים בחברת הנוער הם קשים. פתאום כל דבר קטן מעורר וויכוח, גומר לי את הכוחות. אני רוצה לוותר. אני צריך לפעמים להזכיר לעצמי למה בחרתי בזה. השאלה "למה", המשמעות, הערך, המהות. למה אני עושה את זה? אני מחפש את הטוב, מתאמץ בשבילו.

למה אני עושה את זה לעצמי? האתגר. כמו לטפס על הר שלא נגמר, כמו לראות את האור בקצה המנהרה שעדיין לא נכנסתי אליה. האתגר. אני לא בחרתי בזה, זה לא בשליטה שלי.

אני חניך בחברת הנוער כי אני רוצה להיות השינוי שאני רוצה לראות בעולם. אני רוצה לשנות. אני מאמין בשיתופיות ובמפגש כמפתח לשינוי. אני רוצה לא לוותר על החיים. אני רוצה להיות שותף בהם.

לפיטנגו ולפלא, שתי הקבוצות שבידיהן אנחנו משאירים את חברת הנוער, את המקום הזה שנהיה חלק בלתי נפרד מאיתנו. קחו את המקום הזה, תגדילו אותו, תחלמו ותיצרו אותו, תשמרו ותטפחו אותו. תהיו חברת נוער. על כל המשתמע מכך. קחו אחריות. קחו יוזמה. תאהבו, תנהיגו, תחנכו ותתחנכו. תמרדו במציאות, תדמיינו אלטרנטיבות ותביאו אותן לחיים. זה המקום לזה. אתם פה. אתן חיות את זה. אתם חלק מחברת הנוער והיא חלק מכן. אתם האנשים שהכי טוב לחיות איתם במקום שהכי טוב לחיות בו. בהצלחה לכן, חניכי וחניכות חברת הנוער תשע"ט, להתראות.

ולקבוצה המדהימה שהייתי ותמיד אמשיך להיות חלק ממנה, קבוצת במשותף:

רובנו נפרדים עכשיו והולכים כל אחד ואחת לדרכנו. לצבא, למכינות, לשנות שירות ולחוות ההכשרה. יצרנו פה משהו גדול. משהו שנוגע לכולנו, חניכי וחניכות חברת הנוער בכלל, ובמשותף בפרט. למדנו ולימדנו, התחנכנו וחינכנו, פירקנו והתפרקנו, בנינו ונבנינו.

היו זמנים של קושי וכאב, אבל היו גם זמנים של אהבה וביחד. הייתי חבר בלא מעט קבוצות בחיים שלי, אבל אף לא אחת מהן דומה לבמשותף. אני אוהב אתכם. כל אחד ואחת מכם. אני רוצה שלפרקים הבאים בחייכם תקחו אתכם את החוויות שצברתן פה, את המהות והרוח של חברת הנוער, שלנו.

מאחל לכן הצלחה, הנאה והגשמה בכל שתבחרו לעשות. בכל סביבה, בכל קבוצה, בכל מקום, בכל חלום שיהיה לכם. אנחנו עוד נפגש…

לסיכום, אני רוצה בשם כל החניכים והחניכות של חברת הנוער להודות מכל הלב לצוות המדריכים והמדריכות שתמיד פה איתנו ובשבילנו. לאלון, אוריאל, מורן ויאיר שהדריכו את במשותף בשלוש השנים האחרונות, לוורד וג'ני, אסנת ושני, מיה ורותם. אני רוצה להודות לכם - ההורים שלנו שמתמודדים בגבורה עם היעדר הילדים מהבית,

שתומכים בנו ואוהבים אותנו עד מצפה רמון וחזרה… ויותר מכל, אני רוצה להודות לחניכי וחניכות חברת הנוער מצפה רמון למנהיגות ולעשייה חברתית, שעושים את המקום המשוגע הזה מה שהוא.

תודה.