ללמד עברית זאת חוויה בלתי נשכחת!

מושקא כהן עלתה לארץ עם משפחתה ב-2012 מניו יורק. היא נחתה בישראל, ומיד התמודדה עם תרבות חדשה, ועם ללמוד את השפה העברית אותה לא הכירה כל כך לפני. האופן בו התמודדה עם האתגרים האלו, חיזקו במושקא את האופי הלוחמני, המשחקי והכיפי כל כך שלה.

איך הגעת לחברת הנוער?

הייתי ב"תיכון החברתי" ושם פגשתי שני בוגרים של "חברת הנוער" שעשו שנת שירות. הם הסבירו לי על הפנימייה וזה נשמע לי מגניב אז שכנעתי את אמא שזה יעשה לי טוב ושתתן לי לנסות.

מה היו הדברים שגרמו לך להתאהב בחברת הנוער?

דבר ראשון ממש הרגשתי וחשבתי שזאת יכולה להיות חוויה ממש גדולה ושאני אוכל ללמוד ממנה. ומקסימום - אם אני לא אוהב את זה אני תמיד יכולה לחזור הביתה.

מה שגרם לי להתאהב היה האנשים, וזה שכל דבר שעשיתי והיה לי קשה בו תמיד היה מי שיגיד, "אל תדאגי, אני יכול לעזור לך בזה, ועוד יהיה בסדר". הרגשתי שזה מקום שמקבלים בו את כולם ובאמת דואגים שזה יהיה בית לכל מי שבוחר בזה. מצאתי מקום שבו אני יכולה להגיד את הדעה שלי ומה אני חושבת בלי לפחד שיצחקו עלי או יזלזלו בי.

הייתי מאוד שקטה ובעיקר הקשבתי, גם כי חששתי שיצחקו על העברית שלי וגם כי לא רציתי שיזלזלו בי. כשהרגשתי שיש לי מקום ושזה לא יקרה - התחלתי לדבר ולהגיד את הדעות שלי.

איך את מצליחה להתגבר על קשיי השפה בחברת הנוער? מה קשה לך?

כשיש פעולה של הקבוצה או שיחה עם הרבה אנשים ויש מילה שאני לא מבינה, אני קצת מתביישת לשאול מה זה, אבל כשאני עם קבוצה קטנה יותר או אנשים שאני ממש סומכת עליהם אני אח"כ אשאל.

בחברת הנוער כל החניכות והחניכים מחליטים בתחילת השנה על משימה של עשייה בקהילה שהם מעוניינים לעשות. באופן מעניין ומיוחד, בחרה מושקא, על אף שהיא בעצמה עוד לומדת את העברית, ללכת למשימת לימוד העברית בכפר הבדואי השכן - ואדי אריכה.

ספרי על החוויה של ללמד ילדים בואדי אריכה עברית. מה זה נתן לך?

זו חוויה בלתי נשכחת. כיף מכמה בחינות, אני גם מלמדת את הילדים וגם לומדת על תרבות חדשה. זה מצחיק שאני העולה החדשה מלמדת ילדים עברית, אבל אני חושבת שדווקא בגלל זה אני יכולה יותר להבין את הילדים, כי אני מבינה איך זה מרגיש לא לדעת את השפה שכולם סביבך מדברים. אני חושבת שזה גרם לי לעזור יותר לילדים ולהתחבר אליהם. יום אחד, אחד החניכים שאני הכי אוהבת, חמזה, פנה אלי בשם שלי. כי הוא היה צריך עזרה. זה היה ממש חשוב, כי עד אותו הרגע הוא היה ממש ביישן ולא שאל שאלות, וזה היה סימן שהוא סומך עלי וגם זכר את השם שלי (רוב הילדים מתקשים להגיד אותו).

כשהייתי מדריכה חדשה ולא ידעתי מה עושים עם החניכים, אחת הילדות בשם אסיל, באה אלי ונתנה לי יד וביקשה שאני אלווה אותה. הרגשתי שהם נותנים לי מקום וצריכים אותי ואני לא סתם שם.

ספרי על קושי מרכזי השנה בחברת הנוער. איך התגברת עליו?

למצוא את המקום שאני שייכת אליו, לא לעבור ממקום למקום או מאדם לאדם. למצוא מי אני ומה ייחודי בי. החברים לקבוצה שהיו גם באותם שאלות ואתגרים עזרו לי להצליח. וגם החניכים הבוגרים יותר.

חוויה ייחודית מחברת הנוער?

השיחות עם כל האנשים הקרובים והחוויה שיש לי מקום שטוב לי ואני מרגישה טוב בו וחשובה בו.

למי היית ממליצה להגיע לחברת הנוער?

לכולם. בא לי שכולם יבואו ויבינו כמה זה מקום טוב בשבילם. כל מקום שהלכתי אליו השנה חשבתי שבא לי להגיד להם שיבואו כי לכולם מגיע כזה מקום טוב לגדול בו.