להצליח במקום בו המבוגרים כושלים

מעיין מתנה מעפולה, חניכה בפנימיית חברת הנוער למנהיגות במצפה רמון, הצליחה לגרום לכל הפנימיה לחקור וללמוד את סיפור העלייה האתיופי לישראל ואף הכניסה את חג הסיגד כאירוע מרכזי "היינו בזה לגמרי ביחד, זה היה שיתוף פעולה של הרבה חברים למען הרעיון שאני רציתי".

מעיין היא בוגרת חברת הנוער שסיימה לפני שנתיים. לאחר שנת שירות בנוער העובד והלומד בה היתה מדריכה בשכונת נורדאו בנתניה היא התגייסה וברגעים אלה היא עוברת קורס מפקדות של איסוף קרבי. בחורה שקטה וצנועה אשר מעידה על עצמה כי במשך זמן רב חששה לדבר בשיחות בקבוצה. צניעותה מכסה על עוצמה מנהיגותית שאפילו היא לא ממש מודעת אליה, אך סיפורה מוכיח כי היא מסוגלת לסחוף אחריה קבוצה שלמה.

נתחיל בהתחלה

לפני חמש שנים הגיעה מעיין לחברת הנוער למנהיגות ולעשייה חברתית במצפה רמון. היא היתה נערה צעירה בכיתה י' מעפולה אשר חיפשה בכלל פנימייה לאומנויות: "חיפשתי באינטרנט פנימייה ובטעות הגעתי לדף של חברת הנוער. חיפשתי משהו קצת שונה, יותר משמעותי, לקחת אחריות על החיים שלי, משהו יותר מעניין". יאיר טלמור, מדריך כבר חמש שנים בחברת הנוער, מסביר: "חברת הנוער היא פנימייה למנהיגות. מגיעים לכאן בני נוער מתוך בחירה אישית". בדרך כלל כי הם רוצים לעשות שינוי כלשהו. בעולם או בעצמם".

"בהתחלה התלבטתי בגלל המרחק, זה היה נורא מפחיד המרחק מהמשפחה ומשפחה זה דבר שנורא חשוב לי" נזכרת מעיין "בהתחלה באמת היה קשה אבל בסופו של דבר זה היה אתגר טוב ואני שמחה שבחרתי לבוא לחברת הנוער". הקושי הוא כמובן לא רק במרחק. בחברת הנוער יש מגוון של חניכים מכל קשת האוכלוסיה: מעדות שונות, ערים שונות, מצבים סוציואקונומים שונים וכו'. וגם כאן להיות חצי אתיופית וחצי תימניה זה לא הדבר הכי פשוט. "הפריע לי לשמוע כל מיני מילים כמו שחורה" אומרת מעיין "אבל עם הזמן הבנתי שזה לא נורא, הבנתי שזה לא במטרה להעליב. בהתחלה גם התביישתי ללכת עם השיער שלי, עם האפרו, אף אחד לא הולך ככה ולא היו רגילים לראות כזה שיער. אני זוכרת שממש נתנו לי בטחון ועודדו אותי ללכת עם השיער שלי, ומאז אני הולכת בצורה הרבה יותר טבעית, הרגשתי בנוח עם זה, שזה מיוחד, שזה בכלל לא דבר רע, משהו שבלי הפנימיה כנראה לא הייתי מגלה".

בזמן שהחברה הישראלית מתקשה לקבל את התרבות והמורשת האתיופית ולאמצה ועושה רק צעדים ראשונים בכיוון מצד אחד אך ממשיכה להפלות מצד שני, בחברת הנוער התעניינו החניכים בנושא "לאט לאט הרגשתי שיותר אנשים מתלהבים ושואלים אותי על העדה האתיופית ומעניין אותם לדעת על התרבות שלנו" מתארת מעיין את התהליך שבזכותה עבר על כל חניכי חברת הנוער "בכיתה י"א עשיתי את חג הסיגד בחברת הנוער וההשתתפות הייתה מטורפת".

טלמור מסביר כי "המדריכים מעודדים את מגוון החניכים להביא את הזהות שלהם, את הבית שלהם והמורשת שלהם וביחד לפגוש באמת אחד את השניה". מעיין החליטה להתעמק במורשת האתיופית יחד עם חבריה בפנימייה "ביחד עם המדריכים ועוד חניכים חקרתי את הנושא ולמדתי דברים חדשים, חקרתי את הנושא במשפחה, היינו בזה לגמרי ביחד, זה היה שיתוף פעולה של הרבה חברים למען הרעיון שאני רציתי".

את כל התהליכים האלו מלווה צוות מדריכים ומדריכות מסור המורכב מקבוצה של אנשי חינוך החיים במצפה רמון. קבוצה זו הקימה את חברת הנוער לפני חמש שנים כשהמטרה ליצור מוסד חינוכי פתוח בו החניכים יוצרים, מובילים, מחליטים ומתנהלים באופן דמוקרטי. "החלומות והרצונות של החניכים מובילים אותנו" אומרת מיה שאול, מנהלת חברת הנוער "כמו שתיארה מעיין על חג הסיגד, זה דבר שבא ממנה ויחד איתנו סחף את כל החניכים לנושא. כל חניך מביא את החלום שלו. זה יכול להיות תחום עניין או תהליך שלם וארוך שעוסק בנושאים כמו שוויון בין נשים וגברים, משפחה ועוד".

"המדריכות הן סוג של האחיות הגדולות שלנו" אומרת מעיין "הן מראות לנו את הדרך, נותנות מחשבה חופשית. גם אם אנחנו חושבות הפוך מהן הן נותנות את ההרגשה שזה בסדר". הצוות מלווה את החניכים בכל דבר ועניין: "תמיד דאגו לנו, בכל עניין לימודי, חברתי, המון דוגמא אישית, הן מתנהגות כפי שהיו רוצות שאנחנו נתנהג, נותנות דוגמה".

למי מיועדת חברת הנוער?

מעיין: " זה מקום מיוחד, לאנשים שמרגישים שהם רוצים למצות את עצמם יותר, או לאנשים שמרגישים שהם רוצים לעשות שינוי, מקום טוב למי שיש לו רעיונות שהוא רוצה להפיץ הלאה ומחפש שותפים, מקום ללמוד בו הרבה דברים חדשים שלא היית לומד בבית ספר או ממקומות אחרים: שיחות על בנות ובנים, על קהילות שונות, על המדבר. מתנדבים ללמד עברית בכפר הבדואי השכן ואדי אריכא. כל מיני דברים קטנים שרק אחרי שסיימתי הבנתי כמה המקום נתן לי מבחינת ידע, מבחינת עצמאות, מבחינת מוכנות לצבא. והכי חשוב- חברים לכל החיים. להכיר חברים מכל הארץ ושהם יהיו חברים אמתיים לכל החיים לא משנה מה המרחק שלכם".

מעיין הנהיגה את חברת הנוער בקידום של שוויון אמיתי והצליחה להכניס את המורשת שלה, להילחם בסטיגמות וליצור שינו אמיתי. לא כמו הפוליטיקאים או אנשי צבא, לא בשביל כסף או תהילה אלא פשוט כי בזה היא מאמינה ובחרה ללכת עם האמת שלה עד הסוף. את הדבר הזה יתקשו להבין אנשים שלא חוו אפליה או את הקושי שבלהיות שונה ואחר מהסביבה בה הם חיים. מעיין וחבריה בחרו בחברות, בשותפות ובשוויון.